יום שלישי, 25 ביוני 2013

שווה ציטוט

נשברים ויולדים
לכבוד י"ז בתמוז, קפצתי לכפר אדומים, להקדיש שבעים דקות יקרות לשיעור של הרב יואל בן הראש. בשיעור התורה הזה, הדקות הפכו ליקרות מפנינים.
הרב הרחיב על שבירת הלוחות. על משמעותו. שבירת הלוחות היא שיעור חינוכי המלמד אותנו על משמעותו של משבר. משבר, כמו משבר הלידה, הוא מקום מוליד. מקום יוצר. הוא מלמד אותנו ש"מידת הדין מלאה ברחמים גנוזים".
אני מצטטת ממה שכתב:
"שבירת הלוחות בי"ז בתמוז, קבעה "בניין אב" לכל סוגי המשברים האפשריים בחיים. לוחות האבן היו כתובים באצבע אלוהים, ומעשה אלוהים המה... ובכל זאת נשברו. זעזוע שכזה מוליד בהכרח ספיקות באמונה ומחייב התמודדות רצינית. החלל הפנוי שנוצר עקב המשבר, מחליש את האמונה אצל האדם, והגרוע מכל הוא המסקנה שכל המשברים שהוא עובר בחייו, הם חסרי משמעות. כאן באה התורה לחדש שהמשברים הם חלק מתיקון הבריאה כשמשתדלים להבין אותם, מגיעים לתוצאות חיוביות, בסוד הלוחות השניים המבטאים את שותפותו של האדם בתהליך גילוי הקודש בעולם. מידת דין מלאה ברחמים גנוזים, ועל זה אמרו חז"ל (ברכות נ"ד) ... שיש לברך על הרעה כמו שמברכים על הטובה...
כל המשברים מושרשים אפוא בשבירת הלוחות, כלומר בחוסר הבנתנו כ"מקבלים" את הטוב העליון שהוא נותן לטובת החיים. יום י"ז בתמוז היה מיועד בשורשו, מששת ימי בראשית, להיות יום המפגש המיוחל בין השמים לארץ. חריטת ערכי הקודש על חומר המציאות, הולידה פחד גדול מהחשש לאחריות הנלווית לזה".

הרב הדגיש את הצורך החיוני להתבונן במשבר. 'להיות שם'. להתבונן בו. כי למשבר יש תפקיד. תפקידו להוליד. ליצור מציאות חדשה שכמוה לא היתה. הבנה חדשה. התבוננות מצמיחה. צריך לשבת על המשבר, ואם חס וחלילה אין תובנה חדשה, אין תינוק, המשבר היה חינם.

בשפה האימונית, הפחד מהאחריות שהביא לחטא העגל, שייך למעגל הריאקטיבי של חיינו. למעגל הדאגה שאנחנו סוגרים על עצמנו. הפחד שמסרס את האחריות שבנו ומשאיר אותנו קטנים בתוך אזור הנוחות שלנו.

וכמו שאמר הרב יואל בעל-פה: "חטא העגל הוא חטא הפחד מלהיות גדול"!

יום רביעי, 5 ביוני 2013

ספירלות של יחסים


איזה מעגלים בחרת?

חיינו נעים בהרבה מעגלים; מעגלי חיים שהזמן מוביל אותם. אנחנו מתבגרים לאורכם באופן פיזי. אין לנו שום שליטה על מהלכם.יש לנו מעגלים משפחתיים. משפחה גרעינית, משפחה מורחבת. ועוד יותר מורחבת. גם שם 'לא שאלו אותנו'. 'משפחה לא בוחרים'.
יש לנו מעגלי חברים; חברי ילדות שאותם בחרנו , ובהמשך אנחנו ממשיכים ובוחרים לנו חברים.
המעגלים השונים רוקמים אותנו לרקמה אנושית חיה. בתוכם, ואולי מעליהם, אנחנו נמצאים במעגלים מסוג אחר: מעגלי מודעוּת. אלה הם מעגל הפגיעות ולעומתו מעגל הנתינה. 


במעגל הפגיעות נזרקת פגיעה והיא מתחילה לעבור מאדם לאדם: אתה פוגע- אני נפגע-אני פוגע-אתה נפגע- אתה פוגע וכו'. המעגלים האלה לא נתקעים במערכת יחסים של שני אנשים, אלא הם הולכים ומתפשטים. אם אני נפגעתי ממך, אני יכול להתאפק ביחס אליך, אבל אפגע במישהו אחר וכו'.
אחת הדוגמאות המוכרת לכל אחד היא כשהבוס מגיע עצבני לעבודה.  פגשנו אותו במעלית. הוא עוד לא  נכנס למשרד, אבל ברור שמשהו קרה. אין מצב שהוא יגיד שהוא נפגע . הוא קשוח. תמיד מקפיד לשמור על פרצוף פוקר, ובכלל מה לו ולרגשות... אבל ,שקוף שהוא נפגע; נפגע לו האגו! למה? לא ברור. זאת שרשרת הפגיעות.  היא אחת מהירושות שלנו מאדם הראשון.

במעגל הנתינה אתה נותן-אני מקבל-אני נותן-אתה מקבל-אתה נותן וכו'. הבוס אומר לי בוקר טוב- אני מחייך. אני מתיישב מחויך לעבוד, הלקוח שמגיע מקבל חיוך, אני  פונה באדיבות, אני מקבל לקוח מרוצה וכו'
המעגלים האלה חזקים מאד בזוגיות,  או בין אחים. מעגל הפגיעות מוכר כשילד אחד חוטף לשני משהו, ההוא צועק על אחיו שבועט בצעיר ממנו, חד גדיא.
לעומת זאת בזוגיות המשחק הוא פינג-פונג; היא מעירה והוא נכנס למגננה.  הוא מבקר והיא מתקיפה. שמח בשכונה.
עד כמה אנחנו מצליחים לצאת ממעגל הפגיעות בבית? עד כמה אנחנו מצליחים לצאת ממעגל הפגיעות בחוץ? ברור לכל קורא שהעוצמה הכי חזקה של מעגלי החיים היא בבית. שם אנחנו חווים היטב את הפגיעות וגם את הנתינה. החשש הגדול שלנו הוא מהסכנה שבנפילה למערבולת של מעגל פגיעות.
זוגיות חזקה היא זוגיות שבה אנחנו מצליחים לצמצם את המקרים של נפילה למעגל הפגיעות. ו- שיש לנו כלים לצאת ממעגל הפגיעות.
איך? - או שאני לא נפגע, או שאני לא פוגע.
לא פשוט בכלל, אבל יש ספרים, יש סדנאות שבהם ניתן לרכוש כלים המאפשרים לצאת ממעגל הפגיעות.

משפחה חזקה, היא משפחה שיש בה מודעות וערנות לסכנה שבמעגל הפגיעות.

העבודה שלנו היא לברר-
מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצאת ממעגל הפגיעות?
מה יעזור לנו לחזק את מעגל הנתינה?