בעקבות המרחב הגברי

אופנות נוגעות גם בתחום המתנות. מה להביא יכולה להיות התלבטות, אבל כשהייתי בת שתיים עשרה המתנה החוזרת היתה ספר שירים ותקליט של חוה אלברשטיין. השירים היפים של רחל שפירא קיבלו לחן שהוציא אותם לעולם. כנערה למדתי פרק ראשון במערכות יחסים מהשיר 'אדבר איתך'. אני זוכרת שהופתעתי מהפער בין איש לאשה. במקום שבו יש צער, שבו אשה מחפשת קרבה, למדתי שהגבר דווקא מעדיף להיות לבד. נזכרתי במילות השיר הרגישות האלה על רקע בכי של אשה צעירה שהתלוננה שבעלה נמצא בתקופה קשה אבל לא משתף אותה. כמה שהיא מבקשת קרבה ככה הוא מתרחק. היא נופלת לעצבות שלו ואז היא צריכה את התמיכה שלו. היא מדברת, אבל בשביל עצמה. זה לא חסד. זה להתרכז בעצמי..

רחל שפירא החכמה לימדה אותנו :

"כשאתה חיור מצער מתחפר בשתיקתך...

לא אשאל אותך "מדוע?"

לא אחריד את בדידותך...

זהירה, כמו מהססת

באותות חיבה וחסד

אדבר איתך"

הדיבור, המכבד, הרך,

שמנסה ללמוד את האחר

ולא מחפש את סיבוב הפרסה חזרה אלי

זהו דיבור

זה חסד

תגיד תודה לדודה

למה גם אנחנו המבוגרים שוכחים להגיד תודה לדודה,

תודה לשכנה, תודה לחברה

תודה בתוך המשפחה?

למה המילה החשובה הזאת עדיין לא שגורה?

איך היא חומקת לנו כל פעם?

מה נהיָה איתה?

התודה היא הודאה.

הודאה על משהו שקיבלנו מהזולת.

ואם אנחנו מקבלים, אז כנראה היה חסר לנו משהו.

הפכנו נזקקים.

כן, נזקקים.

נזקקים לכוס סוכר.

נזקקים למקום חניה.

נזקקים לשקט.

נזקקים למילה טובה.

נזקקים להיות נראים.

אוי, כמה אנחנו רוצים שיראו אותנו.

כמה אנחנו רוצים שיתנו לנו מקום.

שיתחשבו בנו.

ועל זה אנחנו מסרבים להודות.

אף אחד לא רוצה להיות במקום של זקוק.

זה מעמיד אותנו במקום של חולשה,

ומעניק לשני יתרון רציני עלינו.

זה נותן לשני כח

ואולי מקטין אותנו.

כל זה בעיניים של קַטנוּת.

אבל בעיניים של חסד

בעצם אמירת התודה יש חסד

חסד בדיבור

כי גם הדיבור שמיטיב עם האחר  הוא חסד,

ואולי גם לזה התכוון  החפץ חיים כשאמר

"האדם יכול להמשיך מדת החסד בכל דבריו "

חסד עם האחר שאני רואה את הטוב שבו

וחסד עם עצמי שאני רואה את הטוב שבאחר.

באמירת התודה אנחנו מלקטים את הדברים הקטנים, היפים שאנחנו מקבלים;

מקבלים מה', מקבלים מההורים, מקבלים מבני זוגנו, מקבלים מהילדים

מאפשרים לאחרים ולעצמינו להיות נראים 
מזקקים את המילים ומזדככים.

אי שוויון של אהבה

אי שוויון  של אהבה

את מדהימה

את טובה,

עוזרת,

משקיעה

מכבסת , תולה,

מוציאה את הילדים,

מחזירה אותם בצהרים חזרה

את מקשיבה

תומכת

מקבלת אותו בחיוך

את כל הזמן בנתינה

והוא-

הוא  לא עושה כלום!

מלכלך ומבלגן

שום דבר הוא לא עושה בבית!

אוקיי. נשמע בלתי מאוזן בעליל.

הכל נופל עליך, והוא- כלום!

לא עושה כלום. כלומניק.

את  ג—ד---ו---ל---ה,

והוא- קטן. זעיר. פצפון. נמלה על פני הייקום.

זה הבחור שהתאהבת בו?

את בטוחה?

איך זה קרה לך? מה פספסת שם?

סנוורו אותך לגמרי האורות מתחת לחופה.

כזה אפס בחרת לך.

שניה לפני שאת נשברת עצרי לרגע!

זה מה שהוא? גמד קטן ולא שווה?

אפס מאופס?

הגמד הקטן הזה רץ מעבודה לעבודה כדי להביא פרנסה.

קם מוקדם כדי להספיק לבקר את אמא שלו החולה.

עובד בחום בחוץ.

נוסע שעות בדרכים.

מקפיד להתקשר כל יום אחה"צ לילדים

סוחב את הקניות

מכין בערב שיעורים עם הגדולים

ובלילה , שוטף את הכלים.

זה האיש שאת אוהבת

איש מלא נתינה

ואת התבלבלת

ולא קיבלת

כי באורות החתונה הזוהרת

ראית  רק אחת

ואת חלום האהבה הגדולה

מִלֵאת כּולו בּעצמךְ

אלף אלף בזוגיות

"אם אני אני כי אתה אתה

ואתה אתה כי אני אני

אז אני לא אני ואתה לא אתה

אבל

אם אני אני כי אני אני

ואתה אתה כי אתה אתה

אז אני אני ואתה אתה".                           (הר' מקוצק)

א.

אם אני לא אני,

כי אתה לא מקבל אותי כמו שאני

אלא רק מעיר לי,

מבקר אותי,

ודורש ממני להשתנות

 אז

אין אני

אין אתה

ומהר מאד גם אין שכינת א-לוהים בינינו.

ואם אתה לא אתה

כי אני לא מקבלת אותך כמו שאתה

ורק מעירה לך

מבקרת אותך

ודורשת ממך להשתנות

אז אין אתה

ואין אני

ואין שכינת א-לוהים בינינו.

אבל

אם אני אני כי אני נבראתי בצלם א-לוהים

ואני לוקחת אחריות על מי שאני

ואתה אתה כי אתה נבראת בצלם א-לוהים

ואתה לוקח אחריות על מי שאתה

אז יש אני

ויש אתה

ויש אנחנו

ויש מרחב מקודש בינינו.

א.א.

אם

אני לא אני כי אני זה אנחנו

ואתה לא אתה כי אתה זה אנחנו

אז אני לא אני ואתה לא אתה

אבל אם אני אני כי אני אני

ואתה אתה כי אתה אתה

אז אני אני

ואתה אתה

ואנחנו הוא מרחב מקודש בינינו.

צודק אווטט הגיוני אין

"אני צודק!"

"אתה מדבר שטויות, אני צודקת!"

....

להיות צודקים 

זאת שפה של שחור לבן.

או אני או אתה

ואם זה או אני או אתה

אז ה'אני' מאויים

ואם ה'אני' מאויים

 הוא צריך להתגונן

או שהוא יוצא למתקפה.

הוא בטח לא מקשיב

הוא בטח לא משתף פעולה

 זאת מלחמה

יהודה עמיחי כבר אמר:

מן המקום שבו אנו צודקים

לא יצמחו לעולם

פרחים באביב.

המקום שבו אנו צודקים

הוא קשה ורמוס

כמו חצר.

להוכיח כמה אתם צודקים

זאת הורדת ידיים.

יש בַּיקוּם מקום גם למאדים וגם לנוגה

לשניכם יש מקום

יש הגיון בדברים של כל אחד

בשביל להבין את נקודת מבטו של האחר

אתם לא צריכים לוותר על נקודת מבטכם.

לכל מטבע יש שני צדדים!

שני צדדים הגיוניים.

אני יכול להשאר בצד שלי

אבל עלי להכיר בכך שיש גם צד שני

גם זה וגם זה הגיוני.

במקום או או

עברו לגם וגם

אחרי שנבין מה חשוב לי

וגם מה חשוב לך

אפשר יהיה לדבר

וליצור פתרונות מקוריים.

אבל ספקות ואהבות עושים

את העולם לתחוח

כמו חפרפרת, כמו חריש.

ולחישה תשמע במקום

שבו היה הבית

אשר נחרב.

במקום לחפש את הצדק בדברים שלכם

חפשו את ההגיון בדברים של בן זוגכם

חקרו את זה-

מה ההגיון שלו?

מה ההגיון שלה?

מה הראש שלו?

מה הראש שלה?

בעולם אין מוחלטות,

ואפילו נוסחאות ידועות כמו 1+1

בזוגיות יש להם תשובה יצירתית:

שלוש !

הדייג ודג זהב

תתחדשו

מבט לחדשות

עברה עוד שנה. שוב הגיע  יום הנישואין. 

איזה שעמום. 

השגרה הזאת הורסת.

מכיר אותה, כל תגובה שלה. כל קמט מבע.

מכירה אותו. כל תנועה. כל שתיקה. כל רטט שפה.

אין לכם שום ריגוש. אין כאן שום חידוש.

למה להמשיך ביחד בעצם?

קח כוס קפה. שב. תרגע.

צאי רגע החוצה. קחי נשימה.

זמן מבט. 

מבט אחר. מבט מחודש.

כי הזמן לא עצר. החלום לא עבר. 

החלום הוא כל רגע , בהווה. עכשיו.

כי האחר שמולך מתחדש כל הזמן.

היום הוא כבר מבוגר ביום ממה שהיה אתמול.

יש לו חוויות חדשות.

יש לו תובנות חדשות. 

סדרי העדיפויות שלו השתנו. 

ואפילו בזוגיות כבר יש לו פז"ם.

כן, גם היא מתבגרת. גם היא משתנה.

 יש לה כבר ותק כרעיה. 

עוברים עליה אירועים מטלטלים, 

יש לה נקודת מבט חדשה על החיים.

האם אתם מצליחים להתחדש ביחד?

האם אתם מצליחים לחדש את זווית הראיה; זה על זו וזו על זה?

שנו את נקודת המבט.

ממבט מאוכזב , המתמקד באין,

למבט מתפעל המתמקד ביש.

תסתכלי עליו שוב.

 יש שם כל-כך הרבה בחתן שלך.  

תראי את זה. תשמחי עם זה.

יש בה כל-כך הרבה בכלה שלך, כן האשה שלך.

 זו שחלמת עליה ,היא עכשיו מציאות.

זאת עבודה של כל אחד לחוד ושל שניים יחד.

כי בזוגיות השלם גדול משני חלקיו.

תתחדשו!

ספירלות של יחסים

איזה מעגלים בחרת?

חיינו נעים בהרבה מעגלים; מעגלי חיים שהזמן מוביל אותם. אנחנו מתבגרים לאורכם באופן פיזי. אין לנו שום שליטה על מהלכם.יש לנו מעגלים משפחתיים. משפחה גרעינית, משפחה מורחבת. ועוד יותר מורחבת. גם שם 'לא שאלו אותנו'. 'משפחה לא בוחרים'.

יש לנו מעגלי חברים; חברי ילדות שאותם בחרנו , ובהמשך אנחנו ממשיכים ובוחרים לנו חברים.

המעגלים השונים רוקמים אותנו לרקמה אנושית חיה. בתוכם, ואולי מעליהם, אנחנו נמצאים במעגלים מסוג אחר: מעגלי מודעוּת. אלה הם מעגל הפגיעות ולעומתו מעגל הנתינה. 

במעגל הפגיעות נזרקת פגיעה והיא מתחילה לעבור מאדם לאדם: אתה פוגע- אני נפגע-אני פוגע-אתה נפגע- אתה פוגע וכו'. המעגלים האלה לא נתקעים במערכת יחסים של שני אנשים, אלא הם הולכים ומתפשטים. אם אני נפגעתי ממך, אני יכול להתאפק ביחס אליך, אבל אפגע במישהו אחר וכו'.

אחת הדוגמאות המוכרת לכל אחד היא כשהבוס מגיע עצבני לעבודה.  פגשנו אותו במעלית. הוא עוד לא  נכנס למשרד, אבל ברור שמשהו קרה. אין מצב שהוא יגיד שהוא נפגע . הוא קשוח. תמיד מקפיד לשמור על פרצוף פוקר, ובכלל מה לו ולרגשות... אבל ,שקוף שהוא נפגע; נפגע לו האגו! למה? לא ברור. זאת שרשרת הפגיעות.  היא אחת מהירושות שלנו מאדם הראשון.

במעגל הנתינה אתה נותן-אני מקבל-אני נותן-אתה מקבל-אתה נותן וכו'. הבוס אומר לי בוקר טוב- אני מחייך. אני מתיישב מחויך לעבוד, הלקוח שמגיע מקבל חיוך, אני  פונה באדיבות, אני מקבל לקוח מרוצה וכו'

המעגלים האלה חזקים מאד בזוגיות,  או בין אחים. מעגל הפגיעות מוכר כשילד אחד חוטף לשני משהו, ההוא צועק על אחיו שבועט בצעיר ממנו, חד גדיא.

לעומת זאת בזוגיות המשחק הוא פינג-פונג; היא מעירה והוא נכנס למגננה.  הוא מבקר והיא מתקיפה. שמח בשכונה.

עד כמה אנחנו מצליחים לצאת ממעגל הפגיעות בבית? עד כמה אנחנו מצליחים לצאת ממעגל הפגיעות בחוץ? ברור לכל קורא שהעוצמה הכי חזקה של מעגלי החיים היא בבית. שם אנחנו חווים היטב את הפגיעות וגם את הנתינה. החשש הגדול שלנו הוא מהסכנה שבנפילה למערבולת של מעגל פגיעות.

זוגיות חזקה היא זוגיות שבה אנחנו מצליחים לצמצם את המקרים של נפילה למעגל הפגיעות. ו- שיש לנו כלים לצאת ממעגל הפגיעות.

איך? - או שאני לא נפגע, או שאני לא פוגע.

לא פשוט בכלל, אבל יש ספרים, יש סדנאות שבהם ניתן לרכוש כלים המאפשרים לצאת ממעגל הפגיעות.

משפחה חזקה, היא משפחה שיש בה מודעות וערנות לסכנה שבמעגל הפגיעות.

העבודה שלנו היא לברר-

מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצאת ממעגל הפגיעות?

מה יעזור לנו לחזק את מעגל הנתינה?

את קו החיים הזוגי שלך ראית?

ב"ה

מהו קו החיים הזוגי שלך?

הקו הסיסמוגרפי שמשרטטים קורות חיינו שנה אחר שנה הוא קו החיים האישי שלנו. הקו הזה מורכב מאינסוף נקודות, במתמטיקה, אך בחיים הוא נוצר מאינסוף חוויות.

אחד המרכיבים המשמעותיים של קו החיים שלנו הוא "קו החיים הזוגי".

בילדות נזרעים זרעי הזוגיות באופן בלתי מודע באופן שבו אנחנו חווים את הורינו. אנחנו משחקים ב'אבא ואמא' בלי לדעת אפילו לקרוא לזוגיות בשמה. אנחנו בונים מערכות יחסים בין אישיות שיצרו בסיס למערכות יחסים הבאות. בגיל ההתבגרות אנחנו לומדים לבנות מערכות יחסים חברתיות, ואלה בעצם מהוות תרגול לקראת מערכת היחסים הזוגית שלנו.

בניגוד למה שחושבים הזוגות הטריים הנישאים, החתונה אינה סוף הסרט, אלא תחילתו של קו החיים הזוגי. האורות הנוצצים מסנוורים, ולא מאפשרים לראות את המשך הדרך. זוהי פסגה, אך רק ראשונה. יתכן ולפסגה זאת יש רמה רחבה, אך לרמה יש ירידות ואחריהם יש לכבוש עוד פסגות.

הזוגיות, הורתה בתקופה שלפני החתונה. לידתה בחתונה. לאט לאט היא צומחת, מתבגרת ונבנית.

תחילתה בחלום ילדות, ורוד ומושלם. וכמו בילדות, יש הרבה התמודדויות עם האתגרים שמציב העולם האמיתי. האתגרים יוצרים לעתים משברים ונפילות, אך אחרי הבכי יש זריחה, למידה וצמיחה.

כמו קו החיים האישי, גם הזוגיות מושפעת מגורמים חיצוניים. מאתגרי פרנסה, בריאות ומגידול הילדים.

יש מאפיינים לזוגיות בשנה הראשונה. יש שינויים בשנה השלישית, ויש משברים בשנה השביעית. הזוגיות נבנית עם הילדים הגדלים ומתבגרים. היא מתעצבת מחדש כשהילדים עוזבים את הקן. זוגיות של גיל חמישים אינה זוגיות של שנות העשרים. יש התמודדויות לגיל פרישה ויש התמודדות עם אובדנים בגיל השלישי. כשקו החיים של אחד מבני הזוג מסתיים, ממשיך קו החיים הזוגי אצל השני.

קו החיים שלנו רצוף תנודות, המסמנות את השינויים המתרחשים בחיינו. חלקם מודעים וחלקם שלא מדעת. כמו קווי כף היד, לכל אחד מאתנו קו חיים ייחודי. העיצוב של קו חיים זה נמצא בידינו!

גירושין? לי זה לא יקרה !

הסטטיסטיקה הגבוהה של הגירושין מאיימת?

-גירושין זאת בהחלט אופציה, בסה"כ ביהדות אין נישואין קתוליים. לא חייבים להשאר ביחד בכל מחיר, במיוחד אם לא ברור איזה מין 'ביחד' זה.

אני מצטטת אותך נכון?

זה לא ששמתי מכשיר האזנה לחדרי הלב שלך, פשוט הקולות האלה עולים מכל עבר; מצד אחד הפחד שגם לי זה יקרה, מצד שני האכזבה הגדולה מחיי הנישואין.

אם תסתכלו סביבכם תראו שני סוגים של אנשים: לסוג האחד אני קוראת אחראים; אלה אנשים פרואקטיביים שלוקחים את עצמם בידיים ומאמינים בשינוי. הם ילכו ויבררו וישקיעו מאמצים במציאת דרך שתוביל אותם יחד באופן הכי בריא שאפשר.

הסוג השני הם הפסיבים, שנכנעים לחיים. אני קוראת להם 'הפחדנים'.

הם מטעים. הם נראים חזקים. הם מאד כוחניים.  הם יתעמתו בקלות עם בן הזוג שלהם, הם יצקו, יריבו יעשו עליו מניפולציות וילכו איתו 'עד הסוף', אבל האמת-הם חלשים ופחדנים! למה? מפני שהם מפחדים להתעמת מול עצמם!

אני מניחה שאם אתם קוראים את הפוסט הזה, אתם מאלה שמאמינים בשינוי. אימון זוגי הוא הכלי כי מתאים לזוגות כמוך וכמוני, שמתמודדים עם הבעיות הרגילות. אנחנו המודעים שמחפשים שינוי לא רק במודעות אלא גם במציאות.

אימון זוגי טוב מתאים לזוגות שמבינים ש'זוגיות לא קונים במכולת' (ציטוט שלי) שזוגיות דורשת השקעה, דורשת עבודה, והיא לא מגיעה 'באופן טבעי'. זוגות בשנה השביעית נמצאים בשגרה זוגית מעייפת ושוחקת. הם זקוקים לרענון, זקוקים להתחדשות. הם מחפשים את האהבה שאבדה לה. אולי אתם הגעתם לשלב הזה בשנה השביעית, אולי התבגרתם מהר יותר,  אבל אם אתם מתכוונים להנות מהחיים, תעשו משהו כדי להיות באמת מאושרים.