אופנות
נוגעות גם בתחום המתנות. מה להביא יכולה להיות התלבטות, אבל כשהייתי בת שתיים עשרה המתנה החוזרת היתה ספר שירים
ותקליט של חוה אלברשטיין. השירים היפים של רחל שפירא קיבלו לחן שהוציא אותם לעולם.
כנערה למדתי פרק ראשון במערכות יחסים מהשיר 'אדבר איתך'. אני זוכרת שהופתעתי מהפער
בין איש לאשה. במקום שבו יש צער, שבו אשה מחפשת קרבה, למדתי שהגבר דווקא מעדיף להיות לבד. נזכרתי
במילות השיר הרגישות האלה על רקע בכי של אשה צעירה שהתלוננה שבעלה נמצא בתקופה קשה
אבל לא משתף אותה. כמה שהיא מבקשת קרבה ככה הוא מתרחק. היא נופלת לעצבות שלו ואז
היא צריכה את התמיכה שלו. היא מדברת, אבל בשביל עצמה. זה לא חסד. זה להתרכז בעצמי..
רחל שפירא החכמה לימדה אותנו :
"כשאתה חיור מצער מתחפר בשתיקתך...
לא אשאל אותך "מדוע?"
לא אחריד את בדידותך...
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך"
הדיבור, המכבד, הרך,
שמנסה ללמוד את האחר
ולא מחפש את סיבוב הפרסה חזרה אלי
זהו דיבור
זה חסד
