נשברים ויולדים
לכבוד י"ז בתמוז, קפצתי לכפר אדומים, להקדיש
שבעים דקות יקרות לשיעור של הרב יואל בן הראש. בשיעור התורה הזה, הדקות הפכו ליקרות
מפנינים.
הרב הרחיב על שבירת הלוחות. על משמעותו. שבירת
הלוחות היא שיעור חינוכי המלמד אותנו על משמעותו של משבר. משבר, כמו משבר הלידה, הוא
מקום מוליד. מקום יוצר. הוא מלמד אותנו ש"מידת הדין מלאה ברחמים גנוזים".
אני מצטטת ממה שכתב:
"שבירת הלוחות בי"ז בתמוז, קבעה
"בניין אב" לכל סוגי המשברים האפשריים בחיים. לוחות האבן היו כתובים
באצבע אלוהים, ומעשה אלוהים המה... ובכל זאת נשברו. זעזוע שכזה מוליד
בהכרח ספיקות באמונה ומחייב התמודדות רצינית. החלל הפנוי שנוצר עקב המשבר, מחליש
את האמונה אצל האדם, והגרוע מכל הוא המסקנה שכל המשברים שהוא עובר בחייו, הם חסרי
משמעות. כאן באה התורה לחדש שהמשברים הם חלק מתיקון הבריאה כשמשתדלים להבין אותם,
מגיעים לתוצאות חיוביות, בסוד הלוחות השניים המבטאים את שותפותו של האדם בתהליך
גילוי הקודש בעולם. מידת דין מלאה ברחמים גנוזים, ועל זה אמרו חז"ל (ברכות נ"ד) ... שיש לברך על הרעה כמו שמברכים על הטובה...
כל המשברים מושרשים אפוא בשבירת הלוחות, כלומר
בחוסר הבנתנו כ"מקבלים" את הטוב העליון שהוא נותן לטובת החיים. יום
י"ז בתמוז היה מיועד בשורשו, מששת ימי בראשית, להיות יום המפגש המיוחל בין
השמים לארץ. חריטת ערכי הקודש על חומר המציאות, הולידה פחד גדול מהחשש לאחריות
הנלווית לזה".
הרב הדגיש את הצורך החיוני להתבונן במשבר.
'להיות שם'. להתבונן בו. כי למשבר יש תפקיד. תפקידו להוליד. ליצור מציאות חדשה
שכמוה לא היתה. הבנה חדשה. התבוננות מצמיחה. צריך לשבת על המשבר, ואם חס וחלילה
אין תובנה חדשה, אין תינוק, המשבר היה חינם.
בשפה האימונית, הפחד מהאחריות שהביא לחטא העגל,
שייך למעגל הריאקטיבי של חיינו. למעגל הדאגה שאנחנו סוגרים על עצמנו. הפחד שמסרס את
האחריות שבנו ומשאיר אותנו קטנים בתוך אזור הנוחות שלנו.
וכמו שאמר הרב יואל בעל-פה: "חטא העגל הוא
חטא הפחד מלהיות גדול"!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה