יום ראשון, 31 במאי 2015

תגיד תודה לדודה



למה גם אנחנו המבוגרים שוכחים להגיד תודה לדודה,
תודה לשכנה, תודה לחברה
תודה בתוך המשפחה?
למה המילה החשובה הזאת עדיין לא שגורה?
איך היא חומקת לנו כל פעם?
מה נהיָה איתה?

התודה היא הודאה.
הודאה על משהו שקיבלנו מהזולת.
ואם אנחנו מקבלים, אז כנראה היה חסר לנו משהו.
הפכנו נזקקים.
כן, נזקקים.

נזקקים לכוס סוכר.
נזקקים למקום חניה.
נזקקים לשקט.
נזקקים למילה טובה.
נזקקים להיות נראים.

אוי, כמה אנחנו רוצים שיראו אותנו.
כמה אנחנו רוצים שיתנו לנו מקום.
שיתחשבו בנו.
ועל זה אנחנו מסרבים להודות.

אף אחד לא רוצה להיות במקום של זקוק.
זה מעמיד אותנו במקום של חולשה,
ומעניק לשני יתרון רציני עלינו.
זה נותן לשני כח
ואולי מקטין אותנו.

כל זה בעיניים של קַטנוּת.

אבל בעיניים של חסד
בעצם אמירת התודה יש חסד
חסד בדיבור
כי גם הדיבור שמיטיב עם האחר  הוא חסד,
ואולי גם לזה התכוון  החפץ חיים כשאמר
"האדם יכול להמשיך מדת החסד בכל דבריו "

חסד עם האחר שאני רואה את הטוב שבו
וחסד עם עצמי שאני רואה את הטוב שבאחר.

באמירת התודה אנחנו מלקטים את הדברים הקטנים, היפים שאנחנו מקבלים;
מקבלים מה', מקבלים מההורים, מקבלים מבני זוגנו, מקבלים מהילדים

מאפשרים לאחרים ולעצמינו להיות נראים 
מזקקים את המילים ומזדככים.